רותולה קטנה שלי
תראי כמה אנשים באו. כמה אנשים אוהבים אותך, ילדה שלנו.
אנשים שנגעת להם בחיים בצורה זו או אחרת, בדרך הכל כך אופיינית לך: החיוך הממיס, העיניים הקוסמות, הצחוק שמתגלגל תמיד. ולתקופה זו או אחרת, כמו שרק את יודעת, היית הכי שלהם בעולם.
אני לא מסוגלת לחשוב עלייך כעל מישהי שאיננה.
איך יראו ארוחות החג, האירועים המשפחתיים והחגיגות בלעדייך? איך יראו חיי היומיום כשאת אינך?

ישבתי אתמול אצל סבתא שלך וניסיתי למצוא מילה שתתאר או תמחיש את מה שאני מרגישה. וחיפשתי בכל השפות שאני מכירה.ואין, ילדה שלי, שום מילה לא תוכל לתאר את האובדן, הכאב, הריקנות, החידלון, והכל זועק מהבטן ורוצה לפרוץ החוצה, ואין לו איך ולאן. "תהיו חזקים" כולם אומרים לנו "בשבילכם, אחד בשביל השני". איך אפשר להיות חזק בשביל מישהו אחר כשאתה חלש מדי בשבילך? ומה נשאר לנו ממך עכשיו, ילדה יפה? זיכרונות? תמונות באלבום? איך קטף את הפרח שלנו,המנוול ההוא, ובאיזה יום הוא בחר. ביום הולדת של סבא שלך, שכל כך חסר לך. ועכשיו מה? תתנדנדי לך שם אתו למעלה על נדנדות מחבלים שהוא יכין לך?
כל פעם שדיברו איתי על מישהו שאיננו, תיארו אותו כאדם הכי מקסים עלי אדמות. אני מנסה לא לגלוש לקלישאות, יפה שלי, אבל כל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר אפילו אלפית מהחן, הקסם, התמימות, היופי, החוכמה, הטוב והאור שבך. כנראה שזה נכון שלוקחים רק את הטובים.

לא נראה לי שלעולם נוכל לתפוס שאת אינך. שאין מי שיאכל את הקרום מהחלב וקורנפלקס בקפה, וגושים של גבינה בולגרית. אני פשוט מסרבת להאמין. פשוט מחכה שתיכנסי מהדלת, מחובקת עם עופר, ותשאלי מה נשמע.

איך ממשיכים עכשיו, תגידי? איך אוספים את החתיכות של מה שהיה פעם החיים שלנו?

קטנה שלי, אנחנו כל- כך אוהבים אותך.

כל הדודים והדודות ובני הדודים ובנות הדודות ועופר ושלומי ורועי ועדי-שמש הסבתות ואמא וקרלוס וגם סבא, שתמיד בלב.

תהי חזקה שם למעלה בשבילנו כי אנחנו כ"כ חלשים כאן בלעדייך.

שירי (בת דודה)