
ספר אורחים
זוכרים את רותם
מעיינה ברניגן
1.1.14
קוראים לי מעיינה ואני סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון. אני כותבת עבודה בנושא "הנצחה וירטואלית". היה לי קשה מאוד לכתוב את העבודה ולהתעסק במוות כיוון שאיבדתי את אימי למחלת הסרטן לפני כשנה. לאחר לבטים רבים החלטתי כי אני רוצה לכתוב על חיילת ומצאתי את האתר של רותם. רותם נראית ילדה מדהימה ומלאת אור ושמחה. תודה ששיתפתם. מאחלת החיים יספקו רגעים של אושר בתוך כל הכאב.
דנה
2.1.13
כמעט שנה שהייתי בצבא, חוזרת כל יום ועוברת באותה השעה בצומת גהה, שגרת חיילת שקרובה לבית. פתאום במהלך כמה שבועות קלטתי דמות מוכרת, ילדה חייכנית ומקסימה שלמדה איתי בתיכון ובחטיבה. רותם. היינו נוסעות ביחד, תמיד עם חששות כי צומת גהה באותם זמנים היה מלא בערבים שהיו גרים מתחת לגשר ובין העצים. באותו שבוע חגגנו חנוכה, באחד הימים לקחתי יום חופש והפסקתי ליום אחד את שגרת הנסיעות שלי. באותו יום, באותה שעה קבועה ובאותה תחנה רותם מצאה את מותה, היא ועוד שלושה אנשים בפיגוע מחריד בצומת. עד היום זה בלתי נתפס, עד היום זה כואב, עד היום זה משפיע. את החיוך שלה אי אפשר לשכוח ואני גם לא רוצה לשכוח. היא היתה ילדה. היא נשארה ילדה. והחיוך שלה ממשיך איתי.
חבר ללימודים
2.1.13
אי אפשר להגיד שאני ורותם הכרנו בצורה מעמיקה. הזמן המשותף שלנו ביחד הסתכם בכמה דקות של הליכה משותפת הביתה בימים שבהם היינו מסיימים ללמוד באותה שעה. אבל איכשהו, אני עדיין מוצא את עצמי חושב על הדקות האלו, כבר 9 שנים..
האתר מעלה זיכרונות ועוזר לי להשלים דברים שלא ידעתי עליה. תודה לכם. ושלא תדעו עוד צער.